המוסד לביטוח לאומי/המשרד הראשי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

תביעת שיבוב שהוגשה ביום 9.2.2009 ע"ס של 606,740 ₪. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בסוגיית ההלוואה העומדת. סוגיה זו ניצבת לפתחו של בית המשפט העליון ברע"א 3691/10.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית המוצאת את ביטוייה בהודעה מיום 7.3.2011 שזו לשונה:

"1. יינתן פסק דין הדוחה את התובענה מאותם נימוקים שניתנו בבית המשפט השלום והמחוזי בירושלים (להלן- "פסק הדין").

2. היה ותינתן לתובע רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בענין ההלוואה העומדת בע"א 5085/10 (מחוזי ים) יוארך המועד להגשת הערעור על פסק הדין שינתן בתיק זה 60 יום ממועד מתן ההחלטה ברע"א.

3. כמו כן יפסקו הוצאות בגין דחיית תביעה זו כאשר לענין שיעור ההוצאות יטענו הצדדים ויהיו רשאים לצרף כל מסמך רלבנטי.

4. נוכח דחיית התביעה, יפסק מירוץ הריבית, בין עפ"י ההסכם ובין ע"פ הדין ולא יחול בתקופה שמאז 5/09/10 ועד ליום הגשת הערעור ע"י התובע בהתאם לפסקה 2 דלעיל".

לתיק הוגשו טיעוני הצדדים לעניין ההוצאות, בהתאם להסדר הדיוני.

הנתבעות טוענות כי מדובר בתביעה שהוגשה בתחילה בסד"מ, והושקעה עבודה רבה בהכנת בקשת הרשות להגן. בהמשך התקיימו מספר ישיבות בבית המשפט, כאשר התביעה הוגשה על סכום עתק של 606,740 ₪, ובהמשך הוברר כי נותרה מחלוקת לעניין הדרישה הלא מוצדקת להלוואה עומדת. לפיכך, עתרו הנתבעות לתשלום שכר טרחת עו"ד בשיעור של 8% מסכום התביעה, היינו: 40,800 ₪ ומע"מ.

התובע טען בטיעוניו לעניין ההוצאות כי עקב הגשת התביעה אשר הוגשה בד בבד עם משלוח הדרישה מפאת מועד ההתיישנות, התקבלה ביום 20.3.2009 המחאה בסכום של 409,136 ₪ בליווי מכתב עם טענות ביחס לחישוב. לאחר בדיקת הטענות עלה כי המחלוקת הניטשת בין הצדדים הינה רק לעניין ההלוואה העומדת אשר שולמה לנפגעת בסכום של 41,811 ₪ (קרן) בלבד.

נטען כי הסוגיה של זכאות התובע לשיבוב בגין הלוואות עומדות הינה שאלה העומדת להכרעת בית המשפט העליון. ברם, בעת הגשת התביעה לא זכתה הסוגיה להכרעה סופית, ולכן התובע האמון על כספי ציבור, היה מחויב להגיש את התביעה. עוד נטען כי פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים, בו נדחו טענות התובע בעניין ההלוואה העומדת ניתן רק ביום 8.12.2009, קרי: לאחר הגשת התביעה דנא.

עוד הוסיף וטען התובע כי בתיק זה לא הוגשו ראיות כלל ולא נוהלו דיונים לגופו של עניין, כאשר לאורך כל הדרך נעשה ניסיון להגיע להסדר דיוני שתוכנו יהא מקובל על שני הצדדים, אשר יפסיק הליך זה וישמור על זכות התובע לחדש את תביעתו אם המל"ל יזכה בערעורו לבית המשפט העליון.

נטען כי התובע הסכים לדחיית התביעה בנוסח ההודעה על הסדר דיוני שהוגשה לתיק בכוונה לא לגרום טרחה, ניהול כפול וטרדה לצדדים ולבית המשפט, כאשר הסוגיה שבמחלוקת ממתינה להכרעתו של בית המשפט העליון, וכי המקרה דנא אינו מקרה קלאסי של "זוכה-מפסיד" שכן העניין נותר פתוח עד לסיום גלגולו בערכאות בית המשפט.

שקלתי את טענות הצדדים לעניין ההוצאות. אמנם, התביעה הינה על סכום נכבד. ואולם, החלק הארי של החוב אינו מוכחש על ידי הנתבעות וגם נפרע לאחר הגשת התביעה. לאחר תיקון טעויות בתחשיבי התובע, שהתובע הודה בקיומן, התברר שהמחלוקת בין הצדדים עומדת על סכום קרן של 41,811 ₪ בלבד (קרן) בגין הלוואה עומדת. אמנם, העובדה שהחוב שולם לאחר הגשת התביעה, אינה פועלת לחובת הנתבעות שקיבלו את התביעה יחד עם מכתב הדרישה. ואולם, אין הנתבעות זכאיות להוצאות משפט בגין חוב שהן מודות בקיומו ואף פרעו אותו. לא התעלמתי, כאמור, גם מן העובדה שנפלו שגיאות נוספות בתחשיבי התובע. ואולם, התובע היה נכון להכיר בטעויות אלו לאחר שהובאו לידיעתו (ראו: מכתבו של עו"ד חורי מיום 20.7.2009 שצורף לבקשת הרשות להגן).

ההחלטה בבקשת הרשות להגן ניתנה ללא צורך בהתייצבות הצדדים. הצדדים לא הגישו ראיות, ובתיק התקיימו שלוש ישיבות מקדמיות אשר באחת מהן לא קוים דיון ענייני בשל מחלתה של ב"כ התובע, ובשתיים האחרות עסקו הצדדים בניסיון להביא להסדר שיחסוך הכרעה בתיק זה, לאור העובדה שהסוגיה מונחת לפתחו של בית המשפט העליון.

עוד יש להוסיף בהקשר זה כי הנתבעות הן שהתעקשו להביא תיק זה לסיומו בדרך של דחייה דווקא על אף שההיגיון אומר שצריך היה לשקול בחיוב עיכוב ההליכים בתיק זה עד אשר יאמר בית המשפט העליון את דברו, ולמצער, למחוק את התביעה, הצעות שנדחו על ידי הנתבעות. התנהלות זו אינה ראויה, לטעמי, לפרס בדמות הוצאות משפט נכבדות, ואף מקובלת עליי טענת התובע כי אין מדובר כאן בנסיבות קלאסיות של "זוכה-מפסיד" שאז חל הכלל, לפיו הזוכה זכאי להוצאות ריאליות.

לפיכך, לאחר בחינת מכלול הנסיבות, ההשקעה המועטה יחסית שנדרשה לטיפול בתיק עד לסיומו והתנהלות הנתבעות עליה עמדתי לעיל, הנני פוסקת לזכות הנתבעות שכר טרחת עו"ד בסך של 4,800 ₪ בלבד. היה מקום לשקול הוספת עלות חוות דעתו של האקטואר שי ספיר, לאור הטעויות שנתגלו בתחשיבי התובע. ואולם, הוצאה זו לא נתבעה בסיכומי הנתבעות.

התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר ב תשע"א, 27 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.